אזהרה הוגנת: תכונה זו בוחנת את קטע המשחק המאוחר של אלן ווייק 2. ספוילרים קדימה.
אני מצמיד תמונה בלוח המקרים של סאגה באלן ווייק 2. עשיתי זאת פעמים רבות בעבר, בניית מקרים כדי להתקדם דרך אימת ההישרדות היצירתית של רמדי, אבל הפעם זה שונה מאוד. במקום להוביל ליותר ניכויים, האשמות של צמחי הראיות המאירים אור על הפחדים הפנימיים ביותר של סאגה. אני ממש כבר לא נמצא במקום. אני במקום האפל, ביטוי מוגבר של כל ספק וחרדה שיש לסאגה. כשאני מרחף על רמזים, מילים רישניות מקרינות באשמה בכעס, עם ביקורת על הערות המופיעות בדירקטוריון כדי לקשר אליהם ראיות נוספות. החדר הזה שהיה בעבר מקלט מהאידי של מפלי ברייט הפך לסוג הגרוע ביותר של סיוט, ואני ממשיך לראות השתקפויות של עצמי בתוכו.
כי כפי שאני יודע טוב מדי, לפעמים המוח שלך יכול להיות הדבר הכי מפחיד. "אני האויב הגרוע ביותר שלי", אומרת סאגה כשהספקות שלה מטביעים את הניכויים שלה. "הפחדים בראשי מונעים ממני לנסות". אני יושב על הקו הזה זמן מה, חושב על כמה תדירות אני נותן לפחדים שלי לעצור אותי. היו הרבה פעמים שהאזנתי לקול המכוער הזה שבתוך הראש שלי שמונע ממני לפתוח את עצמי עד הזדמנויות חדשות. במיוחד בשנים האחרונות, הסתגרתי מהרבה דברים, ואני עדיין מנסה למצוא את הדרך שלי החוצה. כשאתה נופל אל החושך, זה יכול להיות קשה למצוא את דרכך חזרה לאור, אבל בכל פעם שסאגה מתאמת מחדש ודוחפת את המילים הניזונות לתוכתה, אני מרגיש תחושת ביטחון יד שנייה.
כשאני מפזרת כיסים של החושך המסתובב עם הלפיד שלי במוחה מניחים לחלק יותר רמזים יחד, השחרור הקתרי פוגע בי כמו גל. אם סאגה יכולה לצאת מהמקום האפל, אולי אוכל להתחיל להילחם כדי להגיע לשלי.
"אני במקום האפל, אני אבוד"
(קרדיט תמונה: תרופה)
באופן כללי, אני לא משחק משחקי אימה. יש לי מערכת יחסים מוזרה עם הז'אנר, מעדיפה, במקרים נדירים, לראות מישהו אחר משחק את האימה מאשר לחוות אותם ישירות בעצמי. אלן ווייק 2 הוא משהו יוצא מן הכלל, וגם אז לקח לי שנה לגלוש את האומץ לראות את זה עד הסוף. אחרי שאמיץ את דרכי בפארק השעשועים העולמי המפחיד והאי -נוחות המדהימה של בית הטיפול Valhalla בנעלי סאגה, הייתי צריך הפסקה. אף פעם לא בחלומותי הפרועים ביותר שציפיתי שכאשר בסופו של דבר חזרתי ולבסוף להשלים את המשחק, שבאמת אמצא בו קצת נחמה. אל תבינו אותי לא נכון, עדיין פחדתי ובקצה זמן רב, אבל יש כל כך הרבה בחוויה של אלן ווייק 2 שיכולתי להתייחס אליה בדרכים בלתי צפויות.
הרפתקה מקורית
(קרדיט תמונה: תרופה)
סקירה של אלן ווייק 2 : "סרט המשך דמיוני ושאפתני באמת"
אני אוהב את הדרך, למשל, ההמשך עובר מפעולת המותחן של אלן וואק משנת 2010 לאימה הישרדותית מכיוון שזה חלק מהנרטיב. בתור סאגה, אתה נמשך לסיפור אימה שכתב אלן ווייק בניגוד לרצונך, ונאלץ לקחת על עצמו את תפקיד הגיבור כדי לנסות לשנות את התוצאה כדי להציל את בתך. בצד ההפוך, אלן מנסה לצאת מהמקום האפל ולהעביר עצירה לנוכחות האפלה על ידי שכתוב הסיפור שהוא תלה. כמובן, יש הרבה גילויים לאורך הדרך על אופיו האמיתי של הסיפור והמקום האפל, אך קבורים מתחת לזוועה והחושך, מסר מלא תקווה ומעודד המשיך לזרוח עבורי.
זו רק הפרשנות שלי, אבל עצם העובדה שסאגה והעקבות – אם כי בדרכיהם שלהם – נלחמים כדי לשכתב את הסיפור כל הזמן החדירו בי את הרעיון שתמיד נוכל לנסות לשנות את המסלול בו אנו נמצאים. זה כמובן לא קל, והפחדים, הספקות והחרדות שלי עשויים לפעמים למשוך אותי אל החושך ולהחזיק אותי שם, אבל אני לא יכול לתת להם לשלוט בסיפור חיי. בכל פעם שאני משתמש באור כדי לחתוך את החושך, נלחם נגד צללים אימתניים, אני לא רק כובש את הפחדים שלי על ידי לקחת משחק אימה, אלא אני גם חושב איך להתגבר על עצמי במציאות. אני האויב הגרוע ביותר שלי הרבה זמן, וכמו שעושה סאגה, גם אני רוצה לדחוף לאחור אל הקול הכועס והמרושע הזה פנימה, ולמצוא את הדרך חזרה לאור.
הירשם לניוזלטר GamesRadar+
עיכול שבועי, סיפורים מהקהילות שאתה אוהב ועוד
צרו איתי קשר עם חדשות והצעות מהדוא"ל העתידי של המותג העתידי מאיתנו מטעם השותפים המהימנים שלנו או נותני החסות על ידי מגיש את המידע שלכם אתם מסכימים לתנאים ומדיניות הפרטיות והם בני 16 ומעלה.
"אני האויב הגרוע ביותר שלי"
(קרדיט תמונה: תרופה)
"זה סיפור אימה של הנפש"
וואק הוא גם אפשר לטעון כי האויב הגרוע ביותר שלו במקום האפל, כשהוא כל הזמן נלחם עם עצמו באמצעות דופלגנגר מרושע המכונה Scratch. אני חושב שעצם השם שריטה משחקת בספקות של ווייק ככותב, שאליו התחברתי גם כמי שכותב למחייתו. עם שורות שרוטות מדפי כתב היד של ווייק, והדמות הפיזית שמנסה כל הזמן לעצור אותו, השם האונומטופואי לוכד בצורה מושלמת את תחושת התסכול שאתה יכול להרגיש כשאתה פשוט לא ממש יכול להוריד את המילים הנכונות בדף כדי לסיים א טְיוּטָה. גם אז, ווייק ממשיך לנסות, ואני דוחף אותו באופן פעיל כמוני דרך הפחדים של סיפור האימה כשחקן, שמביא שוב תחושה של קתרזיס.
אמנם יש הרבה יותר בזה, בלב אלן ווייק 2 הם שני אנשים ששניהם צריכים להילחם נגד הפחדים והספקות הנפרדים שלהם. זה סיפור אימה של הנפש, וזה אחד שמעולם לא חשבתי שאדהד איתו ברמה כה עמוקה. הניסיון לחבר את לוח המקרים הסופי של סאגה הוא אחד מאותם רגעים במשחקים שתמיד יישאר איתי. המוחה שלה פונה נגדה, הופכת את מקום המוח שלה – שלפני כן שיקפה תמיד את כישוריה הבלשים והניכויים הערמומיים שלה – למקום אפל, בו הפחדים העמוקים ביותר שלה משתרשים ומובעים. אבל היא לא נותנת לזה להתגבר עליה, ועוזרת לה לברוח מהחדר הזה ולראות את יציאתו דרך הדלת הרגישה כל כך משמעותית. אני מקווה שמתישהו אוכל לפתוח את הדלת הזו בעצמי, ולדחוף את הפחדים שלי הצידה.
אוהד של פחדים? הנה הבחירה שלנו במשחקי האימה הטובים ביותר שתוכלו לשחק כרגע.