4 ילדים הולכים לבנק הוא "סיפור קלאסי על שודדי בנקים לילדים"

(אשראי תמונה: טיילר בוס (אולפני המסכה השחורה))

המונח ‘עברייני נוער’ קיבל הגדרה חדשה עם סדרת קומיקס חדשה המוגבלת בכיכובה של קבוצת ילדים המתחייבת את שוד חייהם (הצעירים).

(אשראי תמונה: טיילר בוס (אולפני המסכה השחורה))

4 ילדים הולכים לבנק לוקח את הערמון הבדיוני בפשע של שוד בנק ומעניק לו טוויסט בסגנון Stand By Me על ידי הצבת ארבעה טרום בני נוער שאחראים על הפשע.

סדרת קומיקס זו נוצרה על ידי הסופר מתיו רוזנברג והאמן טיילר בוס; שני חברים שהתחילו כעמיתים לעבודה בחנות הקומיקס Forbidden Planet בניו יורק וכעת הפכו לכוכבים עולים בעולם הקומיקס היוצרים את עצמם.

עוד בשנת 2016 ניוזארמה שוחח איתם לקראת יציאת הסדרה. עם סדרת ארבע הגיליונות שפורסמה כעת במהדורה שנאספה וכעת היא מתפתחת כסרט עלילתי, ניוזארמה חידש את הראיון שלנו עם הצמד שנערך לפני שנת 2016 לפני צאת הסדרה.

ניוזארמה: מאט, טיילר, איך היית מתאר 4 ילדים הולכים לבנק?

מתיו רוזנברג: 4 ילדים הוא סיפור קלאסי של שודדי בנקים לילדים. זה קומדיה אפלה באמת או ספר פשע די מצחיק תלוי מה שאתה רוצה. זה בעצם כל מה שאתה רוצה שיהיה.

טיילר בוס: זהו סיפור ‘התבגרות’ הממוסגר בתוך ז’אנר הפשע, עם כל הטרופים הכוללים, עם כיפוף לקראת קומדיה אפלה.

נרמה: ורק מי הם ארבעת הילדים?

רוזנברג: ארבעת הילדים המדוברים הם וולטר מבריק וביישן עד כאב, סטרץ ‘המתוק והגבוה לא נוח, ברגר הבלתי מודע והכאוב, ומנהיגנו פייג’. פייג הוא חכם ועז, מתוק ומעט דמיון יתר על המידה.

בּוֹס: פייג הוא סוג של מחוספס ומחוספס מי הוא השמש שמקיף שלושת האחרים.

(אשראי תמונה: טיילר בוס (אולפני המסכה השחורה))

רוזנברג: יחד הם מסוג החברים הכי טובים שאתה מניח שיהיו לך לנצח, אך לעיתים רחוקות. הם אוהבים ללכת לאיבוד בדמיונות זה של זה ומאיצים אחד את השני לקבל החלטות רעות. מערכות יחסים אלה יכולות להיות מאוד מתוקות או טרגיות להפליא.

נרמה: אם היית צריך להשוות את עצמך לאחד מהם, מי זה יהיה?

בּוֹס: הייתי רוצה להיות פייג ‘כי כולם צריכים להיות פייגי, אבל אני כנראה נמתח מינוס כמה סנטימטרים שיש עליו. הוא בהחלט הדמות הכי קרובה לעצמי כילד. מביך ונרתם אך לא באמת עושה דבר בכדי לעקם את החנון שלו. בנוסף הוא משתף את הכריכים שלו, שהיא האדיבות הגדולה ביותר שיכולה להראות.

רוזנברג: אני אוהב לדמיין שאני פייג ‘. אבל אני חושב שמי שמכיר אותי היטב יודע שאני כנראה ברגר. אני בהחלט מקלל יותר מדי.

נרמה: יש כאן תערובת של סיפורי ילדים כמו לאן צומח השרך האדום ו גוניונים**, אבל עם איזה פשע רפוי יותר כמו** יום הכלב אחר הצהריים ו כלבי אשמורת**. איך נוצר הרעיון הזה של 4 ילדים הולכים לבנק?**

רוזנברג: בתחילה רק רציתי לעשות ספר קומדיה עם טיילר, אבל קומדיה קשה מאוד לכתוב. אני יכול להצחיק את עצמי, טיילר צוחק כמו 25% מהבדיחות, ועם כולם האחוז הזה פשוט יורד. אז ספר הקומדיה שלנו היה צריך להישען על זווית הפשע קצת יותר קשה ממה שחשבתי בתחילה. ברור שאנחנו אוהבים את הסרטים של אנשים כמו סידני לומט וקוונטין טרנטינו, אבל באמת זה היה על כיסוי התחת שלנו למקרה שאף אחד לא יצחק מהבדיחות.

בּוֹס: הרעיון הראשוני היה מאט לחלוטין. הוא סיפר לי על כך ואחרי שהחלטנו לעבוד על זה ביחד, התחלתי להיות מעורב כלשהו בסיוע להכנתו. מאט ואני יש די עקבי קדימה ואחורה על מה עובד ומה לא. בשלב מוקדם מאט העלה את סצנת מבוכים ודרקונים, שבסופו של דבר הודיע ​​על הרבה בדיחות אחר כך.

תמונה 1 מתוך 3

(אשראי תמונה: טיילר בוס (אולפני המסכה השחורה)) תמונה 2 מתוך 3

(אשראי תמונה: טיילר בוס (אולפני המסכה השחורה)) תמונה 3 מתוך 3

(אשראי תמונה: טיילר בוס (אולפני המסכה השחורה))

הוא כמעט חתך את זה כי חשב שזה יהיה מוזר מכדי שהקומיקס הפשע שלנו שכותרתו ברורה ייפתח עם שני עמודים של דרקון. אמרתי לו שאני אוהב את זה ועלינו לשמור עליו והוא נשען על הרעיון המוזר הזה. של משחק עם ציפיות הקורא. באותו הרוח, לא הייתי מצליח להמציא את סגנון השטח של הקומיקס אלמלא דחיפתו המתמדת של מאט לעוד פאנלים ודרכים שונות לתקשר בין קטעי הסיפור.

רוזנברג: באשר למושג בפועל? ילדים שעושים פשעים זה כיף אז הכנו ספר על זה. בספרי האחרון “לעולם לא נוכל לחזור הביתה” רציתי מאוד לבחון את רגשותיי לגבי אלימות כבידור וכיצד אלימות משפיעה על חייהם של אנשים בדרכים קטנות וקטנות. אז זה היה סוג של מטומטם ורציתי לראות חבורת ילדים עושה דברים מטומטמים. מכאן ש 4 ילדים הולכים לבנק.

נרמה: הכותרת פשוטה, אך מדבקת ועניינית. האם זה תמיד היה הכותרת? איך זה קרה?

(אשראי תמונה: טיילר בוס (אולפני המסכה השחורה))

רוזנברג: היה לנו תואר נוסף שאף אחד לא אהב, ואז טיילר ואני נלחמנו על תואר חדש לתואר ממש ארוך.

בּוֹס: כותרת העבודה הייתה ‘עזרה להציל את הנוער של אמריקה’ שבסופו של דבר הייתה כותרת הפרק לגיליון של לעולם לא נוכל לחזור הביתה. מאט ואני היו הרבה הלוך ושוב על זה וחשבנו יותר מדי שירי התנגשות כאפשרויות

רוזנברג: לבסוף שלחתי לו בדוא"ל מה שאני מכנה כותרת ‘לזיין אותך’ – משהו לאות שוויתרתי עליו – והוא הלך על זה.

בּוֹס: מאט אמר ‘מה עם 4 ילדים שנכנסים לבנק?’ שגרם לי לצחוק אז דבקנו בתגובה הזו.

רוזנברג: אז עכשיו לספר שלנו יש כותרת די מגונה שלדעתי מתאימה לה ממש טוב.

אני ממילא חובב כותרים ארוכים, אז זה עובד. אבל בעיקר אני אוהב את זה כי זה מציב לנו את הרף ממש גבוה. אם הספרים שלנו נקראו ‘Caper’ או ‘Heist’ היינו יכולים באמת להתקשר אליו ואנשים לא היו כל כך מופתעים. אבל כאשר הכותרת שלך מגונה כמו שלנו אנשים מצפים שהיא תנסה להיות ספר טוב. ואנחנו מנסים.

(אשראי תמונה: טיילר בוס (אולפני המסכה השחורה))

נראמה: אז איך התחברתם לעשות 4 ילדים הולכים לבנק?

רוזנברג: טיילר ואני עבדנו יחד זמן מה בחנות קומיקס. הוא היה הבחור המוכשר ביותר שלא העריכו אותו נמוך ואני הייתי הבחור השני. תמיד הייתי מקשקשת לו דברים ושואלת את דעתו על סיפורים ואמנים. טיילר מבין אמנות וסיפורים בדרכים כאלה מדהימות אותי, כך שתמיד בחרתי את מוחו.

בּוֹס: אני דווקא זוכר במפורש את היום שבו מאט הטיל אותי בטעות על הספר. עבדנו יחד ב- Forbidden Planet בניו יורק ותמיד רצינו לעשות משהו ביחד אבל מעולם לא מצאנו את ההתאמה הנכונה. אז יום אחד אנחנו עומדים במעברים ומאט משקשק את הרעיונות השונים האלה שהיו לו והצעתי לאמנים שהוא ינסה לפנות אליהם. אם אני זוכר את זה נכון היו שלושה שהוא סיפר לי עליהם, והשניים הראשונים הם שהפכו בסופו של דבר לעולם לא נוכל לחזור הביתה והעבודה שלנו ממלאת את הספסלים.

(אשראי תמונה: טיילר בוס (אולפני המסכה השחורה))

אז ירינו הלוך ושוב על מי שחשבנו שיתאימו קצת לספרים האלה לפני שמאט אמר ‘אה, יש לי גם סוג מוזר זה של סיפור פשע.’ אליו התעניינתי מיד להיות חובב פשע מושבע. אז שאלתי אותו במה מדובר והוא בערך אמר ‘ילדים?’ וזה היה סוג של זה.

הוא רץ במתווה הבסיסי של הסדרה במשפט או שניים ואת הסגנון והנימה שהוא רצה לעשות את זה ואני חתכתי אותו בגסות ואמרתי ‘מגניב אני אעשה את זה’.

רוזנברג: זה אחד הדברים שאני מרגיש בר מזל להפליא כי טיילר באמת עשה את הספר למשהו שאכפת לי ממנו ואני חייב לו על כך.